פרשת בשלח – העבודה היומיומית

• בפרשתנו מסופר על קריעת ים סוף. אירוע היסטורי מרשים שמרעיד את כל העולם.
• גם עם ישראל מגיע לשיא רוחני. חז"ל מתארים: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".
• רגעים מכוננים! עוד מעט מגיעים להר סיני לקבל את התורה!
• שאלה: ואז... בום! בום! בום! איזה נפילות. מרה, מדבר סין, לא מרוצים מהמן, רפידים, עמלק. איך קורה דבר כזה? למה נופלים בקטנות?
• תשובה: בני אדם יכולים להעפיל אל על, אך קשה לשמור העבודה הקבועה. השגרה היא הכי קשה.
• אנו לומדים מכך שעיקר הנפילות הם במים ובלחם. בדברים הקבועים והקטנים.
• כל אחד מוכן למסור את הנפש למען הזולת, למען כלל ישראל. אך אם מישהו עקף אותו בתור בסופר הוא ישבור עליו אבטיח.
• אנו נמדדים בשגרה!!!
• בתפילות במניין כל יום, תפילה בכוונה!
• בזהירות בדרכים: לחגור את הילדים גם ביישוב.
• בשלום הבית! ביחד לילדים כראוי! שם אנחנו נמדדים ושם גם עשויים ליפול!
• אנשים מתבכיינים על הדברים הקטנים: על המקום שלו בבית הכנסת שמישהו אחר קיבל.
• מתי מגיע עמלק? – שרפו ידיהם מן התורה.
• בני ישראל עוד לא הגיע להר סיני וכבר על נופל על קטנוניות.
• כל אחד כאן היה מוכן לקפוץ לתוך האש ולא להשתחוות לפסל. למה? כי זה רגע הירואי.
• אבל לקום לשיעור בשעה 6:00 של דף היומי זה כבר קשה.
• סיפור: אחד ירד מהארץ בא אליו ישראלי ואומר לו היורד: "אני יותר ישראלי ממך. אני הייתי לוחם בששת הימים כבשתי את החרמון. ירו עליי, הסתערתי תחת אש". – אז למה עזבת את הארץ? – "לא קל בארץ. יש מיסים. יש מילואים!"
• למות למען הארץ הוא מוכן, אך לשלם מיסים קשה לו.
• זהו ט"ו בשבט. יום שבו בדיוק בחורף, בזמן שאין עלים על העץ. ללמדנו שעיקר העבודה היא פנימית. בזמן שעדיין לא רואים את העלים. אין SHOW! יש רק עמל פנימי ושם מתרחשים עיקר העבודה.